ביקורת סרט: הכל עבר בשלום, במאי: פרנסואה אוזון, 2022

זכותו של אדם על חייו ומותו נמצאים בוויכוחים מתמידים בכל העולם. האם חיים הם מצרך, שחייבים לשמור מכל משמר? בניגוד לסרטים דומים, הסרט הצרפתי "הכל עבר בשלום" עוסק בצד המשפטי, אולי אפילו הטכני, של הפעולה עצמה.

הסרט "הכל עבר בשלום" עובד על ציר זמן של כחצי שנה. הכל מתחיל כאשר עמנואל (סופי מרסו) הסופרת, מקבלת שיחת טלפון שאביה אנדרה (אנדרה דוסולייה) עבר אירוע מוחי, ויחד עם אחותה פסקל (ג'רלדין פאייס) היא הולכת לפגוש באנדרה בן ה-85. כל התבניות של האב מתנפצות לנגד עיניה. מאדם תוסס, נרגן ודעתן הוא הפך לאיש עייף ומיואש. בהתחלה הבנות אופטימיות בתהליך השיקום, אבל אז הן מבינות שאין מוצא. אביהן מבקש שיעזרו לו לשים קץ לחייו.

לצד הדאגה לאביהן מתפתחת דינמיקה בין האחיות, שמתבססת על משקעי העבר שיש ביניהן. גם האב לא היה אב השנה. הוא אמר אמירות פוגעניות קשות ולכן ההתמודדות כמעט בלתי אפשרית. יש גם מאהב בסיפור, המנסה לטרפד את המהלך ומעל הכל ניתן לבצע את ההליך הרפואי רק בשוויץ.

התסריט כתוב מצוין ובצורה מאוד רגישה. הוא פורט על נימי הרגש ומאוד ריאלי ואמיתי. לצד זה, הדמות של אנדרה האב נותרת בערפל. מצד אחד, ככל הנראה בצעירותו היה אדם בלתי נסבל וגרם לבתו נזק נפשי ופיזי ועדיין היא מסכנת את כל חייה עבורו. אחותה, שמגלמת סופי מרסו, מורגשת פחות וחבל. גם אין ממש לבטים פסיכולוגיים או אמירות עמוקות על החיים, צופים רבים יכלו להתחבר להלך המחשבה.

הבמאי פרנסואה אוזון ללא ספק שולט בסרט במיומנות מרשימה. אין פרטים מיותרים ויש תשומת לב עצומה לפרטים. המשחק עצמו מצוין של כל הדמויות, ליהוק מרשים של קאסט מפואר.

הסרט "הכל עבר בשלום" עוסק בנושא כבד מנשוא באופן אנושי ומכבד. מי שמוכן לצאת מאזור הנוחות שלו ומדי פעם לראות סצנות שמערערות ויוצרות מחשבה עמוקה, צריך לראות את "הכל עבר בשלום".

ראה גם:

הסרט לעבור לגור עם הבת שלי

הסרט שכיר החרב האחרון

הסרט התקופה היפה בחיי