• לוטן דיקר

ביקורת סרט: ההשתקה, במאי: רובין פרונט, 2022

צייד מתבודד מעונין לנקום ברוצח שהרג את בתו שנים רבות לפני. אם התסריט הזה מוכר לכם, אתם צודקים. הסרט "ההשתקה" של נטפליקס לא ממש מצטיין במקוריות. אל הצייד, רייבורן סוונסון, ג'ימי לניסטר, ממשחקי הכס עליה השלום (ניקולאי קוסטר וודלאו), מצטרפת שריף מקומית קשוחה ויחדיו הם יוצאים למגר את הרשע.


שתי הדמויות כמובן מיוסרות ולא שלמות. השריף אליס גוסטפסון (אנאבל וואליס) היא אישה, שהקריבה את חייה למען הקריירה והבן שלה הוא מיני עבריין, ששונא את העולם. הצייד הוא שתיין, אלכוהוליסט שהרצח של בתו הפך אותו ליותר מתבודד ומעצבן. אבל חוץ מהפגמים הקטנים הללו הם מאוד מוכשרים ומצוידים למשימה.


מולם יש רוצח סדרתי, שאורב לנשים וחותך להן את מיתרי הקול. בדרך אנו נתמודד עם המון טוויסטים מיותרים, שלא מוסיפים הרבה מאוד לסרט. הכל מאוד צולע, המתח איטי וכמעט שאין התקדמות לאורך הסרט. גם הדמויות לא מספיק מעוררות אמפתיה. נראה שאחרי שליש של צפייה הסרט הולך לאיבוד או מאבד את הצופים.


לעיתים הוא מצליח להיות מהנה, יש כמה סצנות די יעילות ולפעמים אנחנו מרגישים משהו בפינג פונג הבלתי נגמר בין הדמויות הראשיות.


הבעיה, שהסרט "ההשתקה" הוא מאוד קלישאתי וגם אם נוריד ממנו את הפגמים, עדיין יש סרטים טובים בהרבה ומותחים בסוגה שלו. יש כיום אפילו בנטפליקס מותחנים מוצלחים יותר מ"ההשתקה". הוא לא בהכרח סרט רע, ואפילו סביר לפרקים, אבל בעידן של הצפה של תוכן, סרט סטנדרטי שעוסק בנושא לעוס, כבר מתקשה להתבלט.


ראה גם:

הסרט כחום הלילה

257 צפיות0 תגובות