ביקורת סרט: ההצגה האחרונה בבוקרשט, במאי: לודי בוקן, 2021

רומניה שיתפה פעולה עם הנאצים בתקופת מלחמת העולם השנייה. זאת עובדה שמעטים הישראלים אשר מכירים אותה.

הסרט "ההצגה האחרונה בוקרשט", עוקב אחר ניצול שואה (פאול דיאנסקו), שהיה עד לרצח של הבעלים היהודי של אולם קולנוע והחליט לברוח לישראל תחת המנדט הבריטי עם שכנתו לואיז (ג'וליה לוי-בוקן). היו אלה ימים של לפני משפט אייכמן, והצברים או הישראלים החדשים, גילו מעט מאוד אמפטיה לאלו ששרדו.

אליהו מתקשה לשכוח את האימים שהשאיר מאחור, ומחליט לבוא בחשבון עם רוצחי אביו, אולם מדינת ישראל ואהובתו שברחה יחד איתו לא מוכנים לשמוע על כך. המדינה שבדרך היא החשובה, האינדיבידואל צריך לשים בצד את האגו עבור הקולקטיב. דברים אלו מקבלים בסרט ביקורת חריפה כלפי הממסד והתפיסה שהייתה אז.

"ההצגה האחרונה בבוקרשט", הוא סרט דל תקציב. למרות הצילום המרהיב הוא לא מצליח להתגבר על עניינים טכניים ונראה כמעט כמו הפקה סטודנטיאלית. למרות משחק סביר, המראה לא מצליח לגרום לסרט להתרומם ולהפוך אותו להפקה חשובה באמת.

למרות זאת, יש רגעים יפים בסרט, סצנות קרבות, רגעי משחק יפים ודיאלוגים מרגשים. חבל שבעיות טכניות והפקתיות מונעות הנאה מלאה.