ביקורת סרט: האדם הגרוע בעולם, במאי: יואכים טרייר, 2022

יואכים טרייר, אחד מהבמאים המובילים של הגל סקנדינבי החדש, מחליט להוציא סרט שהוא מחוץ לאזור הנוחות שלו, על הדור הצעיר שגדל בנורבגיה. הוא עושה זאת מהעיניים של ג'ולי (רנטה ריינסאב), בחורה צעירה שאוהבת את החיים אבל לא ממש החלטית לגבי מה שהיא רוצה לעשות. היא מתחילה כסטודנטית לרפואה, עוברת לפסיכולוגיה ולבסוף מסיימת בצילום. היא מחליפה גברים, מבוגרים וצעירים שואלת שאלות קיומיות ומחפשת את עצמה באופן כמעט אובססיבי.

ג'ולי היא קולו של דור שצומח בנורבגיה, המדינה הסופר עשירה ומפותחת. היא מפונקת, מרוכזת בעצמה ולא מעוניינת בילדים כי הם יקחו ממנה את ההתמקדות בהנאות החיים. התכונה המרכזית שלה היא חוסר היכולת לראות את האחר או להתמודד עם ביקורת. היא חיה ברשת, עושה מה שהיא רוצה מבלי לעבוד קשה מדי.

הקשב שלה מאוד קצר, היא כל הזמן חיה בתחושה שיש משהו יותר טוב שמסתתר מאחורי הפינה. רנאטה ריינסאב נותנת את אחת ההופעות המרשימות שנראו על המסך בשנים האחרונות, היא כובשת כל פינה טובה. במקום ביקורת ארסית, יש כאן אמפתיה ואפילו הבנה, שאנוכיות זה לא בהכרח דבר רע, העולם מלא בפיתויים וזה דבר מצוין וכל אחד צריך להגשים את עצמו והחלומות שלו.

הסרט "האדם הגרוע בעולם" כבש את הפסטיבלים ברחבי העולם. הוא דן בדור החדש בנורבגיה, שבוגד, משקר ולא ממש רוצה לעבוד והראשון שבאמת גאה בזה. יש שוויון מלא של נשים, שכבר לא ממש רוצות במערכות יחסים רציניות עם גברים. הן אימפולסיביות, חסרות מעצורים, לא ממש חוסכות לעתיד ובמסגרת המגבלות שלהן, הם מנסות להגשים חלומות, גם אם הם לא כלכליים. זהו סרט המנסה לשרטט מצב של דור, אשר בעוד מספר רגעים יהיה הכוח השולט בעולם. זה נעשה עם הבנה והרבה מאוד אהבה, אבל גם אם חששות גדולים ממה שצופן העתיד לכולנו.