ביקורת סרט: אור השטן, במאי: דניאל סטאם, 2022

למרות העלילה שנראית מגוחכת על הנייר, הסרט "אור השטן" מצליח להפתיע ולהציג סרט סביר ומפחיד לפרקים.

הרעיון עצמו של הסרט "אור השטן" מקורי. נזירה בשם אן (ז'קלין באיירס), רוצה להגשים את עצמה לא בטיול להודו, אלא להפוך למגרשת השדים הראשונה בעולם.

המחויבות שלה נובעת מכך, שאימה הייתה עם דיבוק, מה שצרב צריבה עמוקה וכואבת בנשמתה. כמובן שגם האב דנטה (כריסטיאן נבארו) מצטרף למשימה ויחד הם נלחמים על נשמתה של צעירה, שהופכת בגלל השטן למפלצת מהגיהינום.

למרות שאת העלילה בסרט "אור השטן" שמענו פעמים רבות, מינוס הטוויסט הפמיניסטי, בסך הכל מדובר על סרט טוב ולא מביך. העלילה מותחת, למרות שהיא מלאה סמלים נוצרים, שלא בטוח שיובנו במלואם לעיניים ישראליות. ההקפצות חביבות, אין רעים מסמרי שיער, אבל הטוויסט של המאבק בין הטוב לשטן מוביל לרגעים מותחים ומקפיאי דם.

גם האפקטים והמשחק טובים, ולמרות המקוריות המעטה, עדיין הסרט "אור השטן" יכול להיות טוב גם מבלי לחדש.

מי שחובב סרטי דיבוקים, רוחות והפרשות מגעילות, שיוצאות מאנשים עם איפור כבד יהנה גם הפעם. הסרט "אור השטן" עצמו זורם, לא משעמם וגם לא נמרח יתר על המידה. למרות הקשקושים הרוחניים, עדיין מדובר על סרט מהנה למדי, שמצטרף למבול של סרטי אימה, שיודעים לעשות את העבודה, רק חבל שזנחנו השנה את המקוריות.

ראה גם:

הסרט לזמן את הרוע 3