ביקורת סדרה: קאובוי ביבופ, בימוי: אלכס גרסיה לופז, 2021

בסוף שנות התשעים, "קאובוי ביבופ" הייתה הדבר הכי מגניב שהגיע לישראל לעונה אחת קצרה. במשך אותו הזמן היא הייתה מהפנטת, כאשר הציגה מערבון אנימה, שהיו בו גיבורים מסוגננים, בחורות יפות והסגידה לתרבות האמריקאית. הסדרה סיפרה על כדור הארץ שהפך להיות בלתי ראוי למגורים ובני האדם התפשטו לחלל, וגם לשלל כוכבי לכת. הסדרה עוקבת אחר צוות חללית, שאנשיה מתפרנסים מלכידת מבוקשים עבור בצע כסף, שכמעט ולא מגיע.

העיבוד לייב האקשן של נטפליקס של הסדרה הוא ללא ספק אחד מהמרהיבים שנראו כאן. הוא צבעוני, עם אפקטים שלא מביישים את הפירמה והרבה מאוד אקשן מסוגנן ואלימות מתפרצת. המשחק של הדמויות הראשיות סביר, למרות שלא אהבתי את הליהוק של ג'ון צ'ו כספייק שפיגל, בתור הגיבור הראשי. הוא די אנמי וגם מבחינה המראה והגיל הוא פשוט לא מתאים.

הסדרה מנסה לתפוס את הטון של המקור. מעין שילוב ביזארי, אבל מהפנט של תרבות אמריקאית ישנה, קומיקס ומדע בדיוני. העיבוד של נטפליקס חסר את הנועזות של המקור והאמירה המחתרתית שהייתה לו. העיבוד החדש מזיע ממאמץ, לא מצליח לבחור סגנון מוביל ובעיקר מתפזר עם עלילות משנה לא מספיק מעניינות, אשר ממחזרות בצורה אגבית עלילות שכבר ראינו בעבר.

לצד קרבות חלל והרבה קונג פו שנראה מדהים, קשה לעקוב אחר עשרת הפרקים שמרכיבים את הסדרה. הנבל והסינדיקט מעלים פיהוק מתמשך, והבדיחות והציניות שכל כך מאפיינות את המקור, לא מעלות חיוך.

לבסוף, "קאובוי ביבופ" היא סדרה לא רעה, יש בנטפליקס גרועות בהרבה ממנה. אבל, המקור יוצר לממשיכים שלו נעליים גדולות מדי ובניכוי היתרונות המעטים של הסדרה, מדובר על אנשים יפים ומגניבים על חללית ובשפע שיש היום, זה פשוט לא מספיק.