ביקורת סדרה: נסיך הדרקון, במאי: ג'יאנקרלו וולפה, 2018 - 2021

נטפליקס ניסתה ליצור סדרות רבות לכל המשפחה, רובן לא צלחו את מבחן העונה הראשונה. הסדרה המצוירת "נסיך הדרקון" מבית היוצר של האוואטר, כבר צלחה 4 עונות. הסדרה מתייחסת לצופיה בכבוד בזכות עלילה מרובת רבדים, שכוללת מוות, יצורים קסומים מלחמות ובגידה. אפשר לומר, שהיא מצליחה לגעת בנפשם של מתבגרים ואף לאתגר שכלית צופים מבוגרים הרבה יותר.

הסדרה עוקבת אחרי מאבק רב שנים בין האלפים ובני האדם. המלחמה ביניהם נסובה על העובדה שבני אדם השמידו את ביצת הדרקון של האלפים ואלו באו לנקום. הנקמה יוצרת שרשרת של תגובות, שאיש לא מצליח לשלוט עליה. האלפים מגלים שבני האדם מצאו ביצת דרקון חדשה שבקעה, הדרקון הרך מתחבר לשני הנסיכים, שיחד עם שותפים אלפים מחליטים להחזיר אותה לאם על מנת להשכין שלום בין הממלכות.

נושאים רבים עולים בסדרה, כולם מטופלים ברגישות ואהבה. הסדרה אינה מפחדת לגעת בסוגיות של שלום ומלחמה לצד יחסים ושנאה בין אחים. הדמויות מגוונות וכוללות להט"בים, מפקדת משמר חירשת שהיא לוחמת מעולה ועוד גיבורים שלא היו מתקבלים בסדרות אחרות לילדים.

הסדרה מלמדת ילדים שיעור חשוב הנוגע לחיים, אין ממש טובים ורעים אלא כולם בטוחים שהם עושים את הדבר הנכון עבור הכלל. הכול צבוע בגוונים אפורים, אין מעשה נכון ואין טוב לב מוחלט. אין גיבור עשוי ללא חת, וכולם יכולים להשתנות ולעבור צד.

הדמויות עוברות מסע של התבגרות ולמידה. הסדרה לא גולשת לאלימות מיותרת או מעבירה ייסורים את הדמויות. יש היגיון פנימי חזק בעלילה, היא שופעת טוב לב ואהבת אדם. יש בה הרבה מאוד הומור, היא סוחפת ומרגשת כאחד. לכן היא מומלצת לכל הצופים, צעירים ובוגרים כאחד.