ביקורת סדרה: ילדים ביער, במאים: אילן עבודי, דלית קהן, 2022

התוכן הישראלי הולך ומתגבר והופך להיות אפל ומורכב יותר. אפילו סדרות המשטרה, שבעבר כמעט ולא הופיעו בטלוויזיה הישראלית, הולכות ומקבלות נפח.

הסדרה "ילדים ביער" היא דרמה משטרתית לא רעה בכלל, שהולכת ומסתעפת והופכת להיות יצירה בניחוח של אולפנים גדולים.

באופן מפתיע בהתאמה לשמה, "ילדים ביער" מתרחשת במה שהולך ונעלם מהנוף הישראלי והוא היער. יש כאן נועזות שהולכת וגוברת ככל שהזמן עובר, להיות יותר מפחידים ואינטנסיביים מסדרות אחרות שנעשו בעבר.

יפתח קליין מגלם את עמי, שוטר קשוח שמנסה להפיל רשת של סוחרי תינוקות ממולחים, שיצרו רשת בין ישראל וספרד שמטרתה ניצול של נשים תמימות ועניות. הוא מסתייע בחיה (דלית קהן), שמגלמת דרת רחוב המעוניינת לסייע בתנאי שיעזרו לה למצוא את אחיה.

גם בספרד יש עלילה סבוכה, שם שוטרת הנאלצת מדי פעם לדאוג לבנה האוטיסט לא מוותרת על חקירה מאומצת כדי להפיל את הרשת האפלה.

יש הרבה מאוד פיתולי עלילה ובאופן מפתיע ברוטאליות וריקבון מוסרי שאנו רגילים לראות בסדרות אירופאיות ולא כאן. מחבטים שהולמים בצופים בכל פרק בכל הכוח.

הגיבורים מתוחכמים והרעים הם מאוד מרושעים, יש כאן קרב אפי בלי יותר מדי יומרות או בלבולי מוח. הרבה מתח מצוין, דם, אלימות ועלילה סבוכה שנפתרת באופן כמעט צפוי. יש כאן התקדמות גדולה מבחינת התוכן הישראלי, נראה לאן עוד התעשייה יכולה להתפתח.