top of page
לוטן דיקר

ביקורת סדרה: הפיסטולס, במאי: דני בויל, דיסני פלוס, 2022

מצחיק לחשוב כי למעלה מארבעים שנה, אחרי אלבום הבכורה של ה"סקס פיסטולס", שניסה לבעוט בכל מוסכמה אפשרית, דווקא נציגת התאגידים של אמריקה היא זאת שיוצרת סדרה על החבורה הפרועה. חברת דיסני הקפיטליסטית מנסה ליצור סדרה על עלייתה ונפילתה של החבורה הכי פראית שידע הפאנק הבריטי, אלו שניסו לצאת נגד השמרנות המזויפת ולבסוף התפרקו אחרי אלבום אחד ומספר שנים בלבד.

מלקום מקלארן היהודי אסף חבורה של נערי פרברים עניים ופרועים, בראשות סטיבי ג'ונס ויצר מהם להקה חד פעמית חסרת כישרון. הם היו מלוכלכים, לא מנומסים ולא נשמעו לקונבנציות המקובלות.

הסדרה "הפיסטולס" מנסה לשקף ולשחזר בשישה פרקים את אחת התקופות הכי פראיות שידע הרוק במאה העשרים ומאז ומעולם.

המשחק היה הנקודה הטובה ביותר של "הפיסטולס". השחקנים מיטביים לתאר את הפגיעות לצד הפראיות של הדמויות הראשיות. ג'ונס, הנער הפראי והבוגדני עם כל אישה שפגש, שיש לו אמביציה אדירה, אבל ללא כישרון מוזיקלי ועד לסיד וישס, דמות אגדית שמתה ממנת יתר, ומעולם לא הצליחה להתבגר.

למרות הפוטנציאל העצום, להקת "הפיסטולס" נכנעת לדני בויל, הבמאי חובב הקליפים והקטעים המתוסרטים, שלא נותן להנות מתצוגות המשחק והאספקטים הרגשיים של הדמויות הראשיות.

השחזור התקופתי מרהיב, הכל עד הפרטים הקטנים ביותר, כולל השפה, הלבוש ואפילו הסלנג. אולם, התסריט הוא בנאלי ולא מספיק נוגע. אין אף דמות שהצליחה לחדור ללב וממש להתחבר לצעירים הרגישים, שיצרו מהפכה אמיתית.

אפשר לנחש כי אולי הבעיה המרכזית, שבמרחק השנים "הפיסטולס" נראים מיושנים ופראיים מדי לתקופה שמקדשת פוליטיקלי קורקט והתנהגות אינדיבידואלית. בתקופה שהכל מנסה ללכת והיראות לפי הנורמה, שכל פרובוקציה נתקלת בהתנגדות כה גדולה, נראה שהחבורה מלונדון היא מתקופה אחרת. הם מעין חייזרים, שסיפורם כבר לא רלוונטי לעולמנו. גם גלריית הדמויות האין סופית לא מוסיפה להנאה, מה שיוצר פספוס של סיפור נהדר.


ראה גם:

Comments


bottom of page