ביקורת סדרה: הי-מן ושליטי היקום: הגילוי , במאי: קווין סמית, 2021

אי שם בשנות ה-80 של המאה העשרים, חברת צעצועים בשם "מאטל" תכננה לעשות מהפכה בעולם הצעצועים. במקום צעצועים מיושנים וחלשים למראה, חברת מאטל החליטה ליצור דמות שרירית, שתיראה כמו לוחם אגדי מהעבר. המודל שלהם היה "קונאן הברברי", אולם ללא העירום והאלימות המיותרת. מעין בובת ברבי לבנים.

כדי לקדם את המכירות, חברת מאטל, שהייתה אחת מיצרניות הצעצועים הגדולות בעולם, החליטה ליצור סדרת אנימציה שתקדם את המכירות. הסדרה יצאה בשנת 1983 ולמרבה ההפתעה היא הצליחה, התקדמה וריסקה שורה של הגבלות שאפיינו את עולם האנימציה לילדים באותה התקופה. היא הציגה אלימות גרפית בסדרות ילדים, שילוב של טכנולוגיה מתקדמת עם חרבות ונשק מימי הביניים ולבוש חשוף.

למרות השערוריות שהיא יצרה, ההצלחה הייתה עצומה. היא שרדה כמאה פרקים והצליחה למכור מאות אלפי בובות. חברת מטאל הפכה למותג מוביל בכל העולם, אולם הדור שהתחלף פחות התחבר לכוכב השרירי וחבריו. הניסיונות לחדש אותה, כולל סדרת בת שהציגה את שי-רה שליטת היקום, לא צלחו את מבחן הקהל.

העלילה עוקבת אחר הי-מן (ג'ון אירווינג), שחי בממלכה מדומיינת בשם איטרניה. הנסיך אדם (הנרי לבוסייר), הוא בנו של שליט רב עוצמה בשם רנדור (לו שיימר). אדם הוא בחור חביב, אך לא אמיץ במיוחד, שחי חיים נוחים וטובים.

כוחות הרשע שוכנים מחוץ לממלכה ואחרי שנים ארוכות מחליטים לתקוף ולכבוש את איטרניה, בראשותו של קוסם רב עוצמה בשם סקלטור (פרנק לנגלה). קוסמת מעניקה לאדם חרב, שיכולה להפוך אותו לגיבור על עם כוחות עצומים. ביחד עם קבוצת לוחמים הוא מצליח פעם אחר פעם להביס את כוחות הרשע.

נטפליקס החליטה לרכוב על גלי הנוסטלגיה וחידשה את הסדרה. בחידוש היא פונה גם לילדים וגם למבוגרים, ולצורך כך היא החליטה לפנות ליוצר והבמאי קווין סמית. בניגוד לפעמים הקודמות, נטפליקס החליטה על קו שונה. בסדרה המקורית לכל פרק הייתה פתיחה, אמצע וסוף. הפרקים לא היו עוקבים, וכל אחד מהם עמד בפני עצמו. הסדרה הנוכחית, יוצרת קו עלילה עוקב, שמתחיל עם קרב אדיר בין הי-מן וסקלטור ומותו המפתיע של אדם. בהמשך - ההשלכות של המוות על חבורת הצדק, שהם הכוח המניע של חמשת הפרקים שלפנינו.

הסדרה החדשה מקבלת טון בוגר יותר, עם דגש על קונפליקטים ודיאלוגים שיפנו למבוגרים. דילמות של התמודדות עם אובדן, שפחות יגעו בילדים ונוער.

הסדרה פחות שובבה מקודמותיה, היא מעט יותר אפילה והרבה יותר טכנולוגית. ההתבגרות של הסדרה בוודאי תקרוץ לקהל המבוגר ששמר לה אמונים, אולם בני נוער וילדים שפחות מתחברים למותג ולנוסטלגיה, פחות יתחברו לטון החדש. מצד אחד היא לא מספיק בוגרת ואלימה עבור מבוגרים, ומצד שני ילדים מעדיפים טון קליל ומבודח יותר.

המעריצים ישמחו לקבל את הסדרה האהובה משודרגת, עם עלילה וטון שונה. אולם המשימה להנגיש את הסדרה לקהל צעיר ומעודכן, עבדה רק בהיבט של האנימציה.

הסדרה נראית נהדר, אבל היא חסרה את החן שהיה לה בשנות ה-80 וחבל.