top of page
  • לוטן דיקר

ביקורת סדרה: דריל דיקסון המתים המהלכים, יוצר: דיוויד זאביל, 2023

לאחר שהסדרה המקורית נגמרה, הגיעו הספין אופים. זה התחיל מ"ניגן ומגי", עכשיו אנחנו עוברים למנה העיקרית והיא דריל דיקסון (נורמן רידוס), אולי הדמות האהובה מכולם. הוא מגיע לחופי צרפת על בול עץ, מבלי לזכור למה ועכשיו עליו לזכור כיצד הגיע בתרבות חדשה לחלוטין.


"המתים המהלכים" תמיד הייתה סדרה מסתורית ונמנעה מלחשוף פרטים על העולם הגדול, כעת העולם של "המתים המהלכים" מכפיל את עצמו ועוסק ביבשת אחרת לחלוטין. היוצרים בונים טיימליין חדש לחלוטין, עולם עם קודים שונים ותרבות אחרת. כך מתערבב הסיפור הכללי עם הסיפור האישי של דריל דיקסון.


הנופים האירופאים של הטירות הישנות והמבטא הקלאסי, מתאימים יותר לסיפורי האימה של יקום "המתים המהלכים" מאירופה. למרות זאת, יש תחושה מסוימת של מיאוס מהזומבים, גם עבור אלו שאוהבים את הסיפור הפוסט אפוקליפטי. אין כאן ממש חידושים, אלא הרחבת עולם עם אותם שטיקים ואותן גופות מהלכות.


דריל דיקסון הוא דמות מעניינת, אבל אחרי 11 עונות, גם ממנו יש תחושה חזקה של מיאוס. בפרקים הראשונים לא ממש בולטות דמויות חדשות דומיננטיות מעניינות מספיק. קיימת אותה תחושה מעיקה של עולם נרקב וחסר תקווה, שמשב רוח של אופטימיות לא מגיע אליה.


למרות שעדיין יש בסיס מעריצים גדול ל"מתים המהלכים", ללא חידושים נרחבים או רעיונות מעניינים יותר, הסדרה, כמו העולם שהיא מייצגת, יילכו ויהפכו בעצמם למתים מהלכים.



bottom of page