ביקורת סדרה: "אמת או חובה", במאית: מינדי קיילינג, 2020 - 2021

הסדרה "אמת או חובה" נוצרה בידי מינדי קיילינג הנפלאה, שמתארת את חייה של נערה ממוצא הודי בשם דיווי (מייטרי רמאקרישנן) בלוס אנג'לס. כנראה היוצרת כתבה את הסדרה בהסתמך על חייה. סדרה מקסימה, ממתק טלוויזיוני, גם קומדיה, המון טוויסטים בעלילה, כולם מסתירים סודות שבסוף מתגלים. לסדרה שתי עונות, בכל אחת 10 פרקים.

לסדרה מבנה מיוחד, כאשר בכול פרק יש קריינות, ברוב הפרקים - של ג'ון מקנרו הטניסאי, כמחווה לאביה של דיווי שאהב טניס. לפעמים גם רואים אותו, אם זה במשחקים שלו בטלוויזיה, או הופעתו לפני פיזור האפר של אביה של דיווי, כאשר הוא עוצר את אימה ודודתה לעשות זאת עד שתגיע אליהן. באחד הפרקים האחרים מופיע אנדי סמברג המקסים כמחווה לבן ובשני - ג'יג'י חדיד כמחווה לפקסטון.

דיווי התייתמה מאביה מוהאן (סנדהיל ראמאמורטי) באופן פתאומי וטראומטי, כאשר בהופעה שלה בבית הספר קיבל התקף לב. כתוצאה מכך דיווי קיבלה שיתוק למשך 3 חודשים, שחלף בפתאומיות. אביה מופיע כול הזמן בפלאשבקים שמרגיעים אותה. היא נשארת עם אימה נאליני (פורה ג'אגאנתן), רופאת עור שלפעמים גם מטפלת בפצעי הבגרות של חבריה לספסל הלימודים. מצטרפת אליהן דודתה היפהפיה והמקסימה קמאלה (ריצ'ה מורג'אני), דוקטורנטית מבריקה באוניברסיטה, שמרוב יופיה לא מאמינים באינטלקט שלה. יש לה חבר, אך רוצים לשדך לה מישהו הודי, פראשאנט (רושי קוטה), שמתברר כבחור נאה ונחמד, שנותן לה עצות טובות, אך כאשר בארוחה הוא רוצה להציע לה נישואים, היא בורחת לבית הספר, למורה ההודי של דיווי, שם נערכת מסיבה.

מאוחר יותר מצטרפת אליהם מהודו הסבתא המיוחדת, אימו של מוהאן, נירמלה (רנג'יטה צ'קרוורטי) והן הפכו למשפחה מאוחדת, אוהבת, ארוחות משותפות.

בסדרה עולים נושאים שונים שמעניינים בני נוער בכול העולם. מקובלות בבית הספר - דיווי וחברותיה - אלינור השחקנית, פיבי והיא בהתחלה לא מקובלות. בהמשך זה משתנה והן מסתדרות, כאשר אלינור מתחילה לצאת עם שחקן, שגם עוזב אותה, פיבי שיוצאת מהארון, משתלבת בקרב הלהט"בים בבית הספר, יש לה חברה והן אף זוכות בנשף במקום הראשון כמלכות הצרצרים.

יש לציין את המגוון גם העדתי וגם המגדרי. דיווי הודית, פקסטון הול יושידה (דארו ברנט) ממוצא מעורב, חציו יפני, בן גרוס (ג'ארן לואיסון) הוא יהודי, חברתה השחקנית אלינור וונג (רמונה יאנג) ממוצא סיני, מאוחר יותה מצטרפת אניסה (מייגן סורי), גם היא הודית ועוד.

הסדרה מעלה גם נושאים חברתיים, כמו חברתה של דיווי, פיבי טורס (לי רודריגז), שמגלה שהיא לסבית, ואף יוצרת חברות עם איב (כריסטינה קרצ'נר) ויוצאת מהארון בלי כוונה בפומבי, אך כולם מקבלים אותה, כולל אימה. אחותו של פקסטון, רבקה (לילי ד. מור) עם תסמונת דאון, בחורה מקסימה ואחות טובה. עוסקת באופנה וחכמה מאוד ואף נותנת הרבה עצות לפקסטון.

הסדרה עוסקת גם בנושא טראומות והשלכותיהן - לאחר מותו של אביה לוקה דיווי בשיתוק למשך 3 חודשים, ולאחר מכן מדי פעם יש לה התקפי הזעם, והיא מטופלת אצל ד"ר ג'יימי ריאן (ניסי נאש) המקסימה, שתמיד יודעת מה לומר לה, למרות שדיווי לא תמיד נחמדה אליה. זה נותן לגיטימציה לבני הנוער שכדאי לטפל בטראומות ולא להשאיר את הנושא לא מטופל.

חיי האהבה של בני הנוער - לרוב בני הנוער בסדרה יש בני או בנות זוג. דיווי אף מגיעה למצב, שהיא יוצאת עם שניים ביחד, וחושבת שזה לא יתגלה, אבל המציאות חזקה יותר. האחד - פקסטון - החתיך של בית הספר, שכל הבנות רוצות שיהיה בן זוגן, והשני - בן, עשיר מאוד, בן יחיד וחכם מאוד. קשה לה להחליט ביניהם ומה בסוף קרה - לשם כך תצטרכו לצפות בסדרה.

עוד נושא הוא - היחס של בני הנוער להוריהם. לבן יש הורים אוהבים, אך לא נוכחים. הם כול הזמן עסוקים מחוץ לבית והוא נאלץ להישאר לבדו. בסוף הוא אוזר אומץ ומשוחח איתם והם נשארים יותר ואף מסבים ביחד לארוחות ערב.

לפקסטון הורים מקסימים וכאמור - אחות מאומצת ובעלת צרכים מיוחדים, איתה יש לו יחס מיוחד ואוהב. יש לו גם סבא יפני אוהב, שמוכן לעשות למען פקסטון הכול, כולל להגיע לבית הספר על מנת לספר על חוויותיו במלחמת העולם השנייה במחנה מעצר שהאמריקנים הכינו ליפנים והוא שהה שם.

אימה של דיווי, נאליני, אוהבת אותה, אך היא קשוחה, לא אוהבת שנפגשת עם בנים, וכשה קורה בביתה, הדלת צריכה להיות פתוחה. גם לעונשים שדיווי מקבלת היא מתייחסת בשיא הרצינות ומונעת ממנה טלפונים ניידים, מחשב וכול מה שהיא אוהבת. כאשר נאליני מכירה את ד"ר כריס ג'קסון (קומון), רופא העור המתחרה שלה והמקסים, הם משוחחים ומסתבר שגם לו יש בן בגיל דומה לדיווי והם מעבירים חוויות על גידול ילדים וגם מתאהבים וחולקים נשיקות, שדיווי רואה לאחר שעוקבת אחרי אימה. היא מעלה שאלה - האם לא מוקדם מדי לצאת עם אחרים, כאשר לדעתה לא עבר מספיק זמן מאז שאביה נפטר?

סדרה מעניינת, חכמה וגם מצחיקה מאוד. שתי העונות מצוינות ואנו מקווים שאולי ייתווספו עוד. יש הרבה התרחשויות שכדאי לצפות בהן.