העולם משתנה, במקום גיבורי פעולה כמו סטאלון יש לנו כוח נשי עולה. זה כבר לא נראה תמוה, לראות בחורה מכסחת עדר של גברים חסונים ויורה בתת מקלע על שורות של נינג'ות מיומנות. ג'ון ויק הוא גיבור הפעולה המוביל בשנים האחרונות, עכשיו מגיעה אלינו בזכות נטפליקס הגרסה הנשית בראשות ג'סיקה אלבה.
אלבה היא כוכבת ותיקה, החל מארבעת המופלאים ב2005 ועד ימינו. היא עדיין נאה להחריד ונראית כמו מישהי שיכולה לתת לגבר סורר מכת מחץ במקום הרגיש. בשנים האחרונות היא ירדה מגדולתה ויש כאן ניסיון ברור לייצר עבורה פרנצ'ייז שיהיה לו כמה המשכים. אלבה אחרי חמש שנים של הפסקה, איך הזמן עובר מהר. חוזרת אלינו כלוחמת קומנדו מצליחה שחוזרת אל עיירת הולדתה, אחרי היא שמתבשרת שאביה האהוב הלך לעולמו. זה נראה כמו משהו טבעי אבל מהרגע הראשון היא מרגישה שיד לא טבעית עומדת מאחורי מותו. לא נעשה ספוילר אם נאמר לכם שאכן הוא נרצח, מכאן מתחיל המכות ותמרות עשן.
מולי סוריה במאית אינדונזית מובילה, מצליחה לתת טאצ' אישי ויוצרת סצנות אקשן עם זוויות צילום ייחודיות שגורמות לגוף שלנו להצטמרר. האינדונזים הוא מובילים עולמיים בכל מה שקשור לסרטי אקשן, הם פשוט מטורפים. מספיק לראות את סרטי הפשיטה כדי לראות אותם בגדולתם. הפעם יש ממד רגשי מפותח מידי, לא שזה רע לסרט אקשן, אבל זה בא על חשבון הצבאות שאנחנו רוצים לראות מובסים על ידי אלבה.
היא גם מצליחה בקלות מידי לנצח את הרעים, היא לא מספיק סובלת כדי שנזדהה איתה והמאמץ העילאי שהיא רוצה להביא לזכר אביה. במקום אנחנו רואים אותה, בעזרת עיפרון או כל כלי נשק אחר, מביסה גברים שגדולה ממנה פי שניים. גם אין כנגדה איזשהו אנטגוניסט זכור לשמצה, זו נוסחה ידועה שכל גיבור חייב יריב ראוי עם צלקת וצחוק מרושע. הכתיבה היא שטחית, הדיאלוגים לא מתרוממים והנרטיב הוא דבילי אפילו בשביל סרט פעולה של חמש אחר הצהריים.
למרות כל התלונות, עדיין מדובר על מוצר עם פוטנציאל. אם הכתיבה תשתפר ואלבה סוף סוף תזיע, יש לנו סדרת סרטים שיכולה לעניין ולתת לנו קצת אסקפיזם טהור בימים קשים אלו. אין כמו בריזה שבאה מהמסך, כאשר הרעים סובלים ואנחנו בספה הבטוחה שלנו בבית
Comments