אלדורדו מבט מעניין ומפוקח

אי שם בג'ונגלים העבותים של אמריקה המרכזית, רוחשות אגדות עתיקות על עיר זהב אבודה שהשאירו אחריה בני תרבות המאיה. במשך מאות שנים, סיפורים על אוצרות בלתי ניתנים לתפיסה הקסימו הרפתקנים, חוקרים, וכובשים ספרדים שחלמו על עושר עצום שמסתתר אי שם. בין הגפנים הצפופות של יערות הגשם והפירמידות המסתוריות של המאיה, שוכנת אחת התעלומות הגדולות של ההיסטוריה – האם הייתה קיימת עיר הזהב באמת, או שמא מדובר רק באגדה רומנטית שאין לה אחיזה במציאות?

בני המאיה, אחת התרבויות הקדומות והחזקות באמריקה, שלטו באזורים נרחבים בין המאה ה-4 למאה ה-9 לספירה. הם הקימו ערים גדולות כמו טיקל וצ'יצ'ן איצה, ופיתחו מערכת מדהימה של ארכיטקטורה, אמנות, דת, ומדע. אך מתישהו, באמצע ההיסטוריה שלהם, נולדה אגדת עיר הזהב. העיר הזו, על פי האגדה, הייתה מלאה במקדשים עשויים זהב, ושפכים נוצצים של נהרות זהב זרמו בין המבנים. מסופר כי שליטי המאיה היו מבצעים טקסים דתיים מרהיבים בעיר הזאת, שבה כל קרן שמש הייתה נראית כמתמזגת עם הזוהר הנצחי של המתכות היקרות.

האגדה על אלדורדו, שהייתה העיר המרכזית שקשורה לזהב האבוד, לא הופיעה במקור אצל בני המאיה, אלא אצל תרבויות אחרות בדרום אמריקה, כמו האינקה והצ'יבצ'ה בקולומביה. עם זאת, כשהכובשים הספרדיים שמעו על המיתוסים האלה, הם האמינו שהזהב אינו מוגבל רק לדרום אמריקה, אלא יכול להיות קשור גם לתרבויות נוספות בצפון אמריקה המרכזית. כך התחיל החיפוש הבלתי פוסק של הספרדים והרפתקנים אחרים אחר אוצרות העיר האבודה, כשהם בטוחים שהמאיה מחזיקים בסודותיה.

אחד מהמגלים המפורסמים ביותר, הרננדו קורטז, יצא למסעות אינסופיים במטרה לגלות את העיר האגדית. מיתוס עיר הזהב היה כה חזק עד כי הוא שלח משלחות רבות לג'ונגלים העבותים, רבים מהם לא שבו. הכובשים נכנסו לעומקי הג'ונגלים עם תקוות למצוא פירמידות נוצצות העשויות זהב טהור, אבל מה שהם גילו היו ערים נטושות, מבנים הרוסים, וחורבות עטויות גפנים ועצים, שבהן פעם חיו בני המאיה. במקום למצוא אוצרות, הם גילו תרבות מסתורית שעקבותיה נעלמו עם השנים.

אחד הסיפורים המרתקים ביותר מתאר כיצד מגלי הארצות הגיעו לעיר המאיה העתיקה טיקל. כשהם עמדו בפני הפירמידות המרשימות, חלקם האמינו שהם קרובים לחשיפת האוצרות. טיקל, על חורבותיה המסתוריות והמסדרים המורכבים של מבניה, נראתה כאילו הייתה חלק מהאגדה. האמיצים ביותר התקדמו לעומק הג'ונגל, בתקווה למצוא את הזהב. הם חיפשו במערות ובמעברים הסודיים של העיר, אך הכל נותר בגדר חלום.

אבל עם השנים, ארכיאולוגים מודרניים החלו להבין שהאמונה המוחלטת שהמאיה החביאו אוצרות זהב ענקיים הייתה מוטעית. בני המאיה אמנם היו בעלי ידע עשיר ומתקדם בתחומים כמו אסטרונומיה ואמנות, אך למעשה הם לא העניקו לזהב ערך כספי או פולחני גדול כפי שחשב העולם החיצון. עבור המאיה, האוצרות האמיתיים היו הידע, הטקסים הדתיים, והקשר בין האדם לבין היקום. לכן, הסיכוי שהמאיה אכן הסתירו עיר מלאה זהב קטן ביותר.

ככל שהחיפושים אחרי עיר הזהב נמשכו, כך גברה התשוקה למצוא אותה, אבל האוצר נשאר בלתי נתפס. תגליות ארכאולוגיות חשפו אמנם ערים מדהימות ופירמידות שלא נראו כמותן, אך הזהב היה נדיר. החפירות שהתבצעו במקדשים גילו לעיתים פריטים קטנים עשויים זהב, אך לא בממדים המדהימים שתיארו האגדות. מה שנותר לחוקרים היה המסתורין סביב התרבות העשירה והמיוחדת של בני המאיה, שלא נזקקה לזהב כדי לשגשג.

כיום, האגדות על עיר הזהב ממשיכות להלהיב את הדמיון של אנשים בכל העולם. הג'ונגלים שעדיין מכסים חלק גדול מהאזור שבו חיו בני המאיה מהווים קרקע פורייה לאינספור תיאוריות, והטכנולוגיה המודרנית מאפשרת לארכיאולוגים להמשיך לחפש בעומק השטח מבלי לפגוע בו. סורקי לייזר וגלאים תת-קרקעיים מסייעים לחשוף את מה שהעין האנושית לא מצליחה לראות, והחוקרים ממשיכים למצוא שרידים חדשים שמעלים שאלות על תרבות המאיה המסתורית.