איוון האיום חייו ומעשיו

איוואן האיום היה שליט שחייו היו ספוגים בזוועות, כאשר מעשיו האכזריים והבלתי נשלטים הפכו אותו לאחת הדמויות המפחידות ביותר בהיסטוריה הרוסית. דמותו הייתה מלאה בניגודים – גאון צבאי וארכיטקט של מדינה מודרנית מצד אחד, אך מצד שני, אדם שסבל מתנודות נפשיות קיצוניות שהובילו אותו לשיגעון ולאכזריות בלתי נתפסת.

איוואן, שכבר בצעירותו חווה טלטלות קשות ואובדן בני משפחה, פיתח אובססיה פרנואידית שמישהו מתכנן להפיל את שלטונו. כתוצאה מכך, הוא ייסד את "האופריצ'נינה" – צבא פרטי שפעל ככוח טרור אישי נגד כל מי שנחשד כבוגד. לוחמיו עטו בגדי שחור וראשי כלבים נרקבים כחלק מסמלם, סמל לתפקידם כציידי בגידה בכל פינה. הם הרסו ערים שלמות, רדפו, עינו, רצחו ושתו את דמם של חפים מפשע, כשאיוואן פיקד עליהם ביד קרה ורצחנית.

זעמו של איוואן הגיע לשיאו בשנת 1570, כשאיבד שליטה על כעסו והפנה את מבטו לעיר נובגורוד, שבגדתה החשדנית עוררה בו את הזעם הפנימי שארב בו תמיד. תחת פקודתו, אלפים נרצחו בדם קר, כאשר ילדים וקשישים נזרקו אל הנהרות הקפואים, וגופותיהם נאכלו על ידי זאבים רעבים. נובגורוד נשטפה בדם, והמהומה הותירה את רוסיה המומה ואחוזת אימה. בעיני איוואן, כל מי שהעז להתריס נגדו – כולל תושבי עיר זו – היה לא יותר מאשר אויב שיש להשמידו.

אך השיא המצמרר ביותר בחייו התרחש בתוך משפחתו. במתקפת זעם חסרת שליטה, איוואן האיום הרג את בנו הבכור, איוואן איוואנוביץ', יורשו היחיד, במהלומת שרביט לראשו. הרגע הזה, כשהדם של בנו ניתז על פניו, סימל את התפוררותו המוחלטת של איוואן – הן כשליט והן כאדם. המוות של בנו הרס אותו נפשית, אך לא עצר את גל הטרור שהוא עצמו שיחרר על ממלכתו.

הסיוט המתמשך הזה של שלטון איוואן האיום נמשך עד למותו בשנת 1584, כשהוא מותיר אחריו מדינה שסועה, מוחלשת ומלאת פחד. המורשת שלו, שנבנתה על הדם, הפחד והאימה, חיה בלב העם הרוסי שנים רבות אחרי לכתו. מה שנותר מאיוואן הוא דמות של שליט אכזר שזרע טרור בכל אשר הלך, ושל טרגדיה אישית עמוקה שהובילה את רוסיה אל תקופה חשוכה שלא תשכח.

לאורך ההיסטוריה דיקקטורים רבים השתמשו בו כמקור השראה, המפורסם ביניהם היה יוזף סטאלין שראה בו כמעין אב רוחני. שמו הוא כינוי נרדף לאכזריות, מעשיו עדיין נחקרים וזוועות חדשות נחשפות מפעם לפעם.