top of page
  • לוטן דיקר

אחרית דבר:ולאד השלישי אחרי מותו,המשך 8: ידועים לשמצה:רוצחים סדרתיים בימי הביניים,ולאד צפש, לוטן דיקר

כאנשים מודרניים, אנו נראה בולאד צפש כמעין "מפלצת" אלימה שהתעללה בקורבנותיה. אולם, בעיני המקומיים או אנשי התקופה, הוא לא היה חריג בנוף. אחרי מותו וולאכיה הייתה תחת שליטה תורכית במשך קרוב למאה שנה והם חיברו עלילות רבות אודות אכזריותו הבלתי נשלטת, שהופצו בזכות המצאת הדפוס שהומצאה במקביל. אגדות אודות אדם צמא דם שעל טעויות או שקרים, הוא מבתר את קורבנותיו וסועד בקרב גופותיהם המשופדים.


יש להתייחס לאגדות אלו בחשדנות, לרבים היה אינטרסים להשחיר את שמו ולהפריז במספרים של קורבנותיו. אין ספק, שהוא התעלם מסבל אנושי, לחם באופן אבסולוטי ואכזרי למדי ונקט בטקטיות הפחדה ועינויים, אך אין בכך חריגות בכל הקשור לתקופה זו.


הוא הפך בעיני המקומיים לגיבור עממי, שראו בו "כחכם וצודק", דמות שונה מאוד מאלו שהוצגו במעשיות שהיו נפוצות בעיקר בארצות הדוברות הגרמנית. מחוץ לגבולות טרנסילבניה הוא היה אלמוני למדי, ההיסטוריה שכחה אותו למשך זמן רב, אולם הוא חזר מהמתים והפעם כדמות מיתית עוצמתית במיוחד.


בראם סטוקר לא היה הראשון שכתב אודות הערפד המודרני. לורד ביירון ב-1816 כתב אודותיו של ערפד רומנטי ומיוסר, רומנטיקן מתוחכם וקטלני למדי. הוא היה אריסטוקרט, גיבור המעמד הגבוה, מתנשא מעל העם. היצירה הספרותית קפאה זמן רב עד לשנת 1897, עד להגעתו של בראם סטוקר ויצירתו הספרותית הנצחית "דרקולה"


יש הטוענים, שיהודי מבודפשט בשם ארמין ואמרי חשף בפני סטוקר, שחקר חובב פולקלוריים והיסטוריה מקומית את דמותו של הרוזן דראקולה. בזכות האגדות שהוא נחשף אליהן הוא החל להרכיב את דמותו הדינמית והמרושעת של הרוזן הזר, שהיה שונה מאוד מזו של ביירון. הוא אהב בייחוד את השם דרקולה, שנתן לו ניחוח מרושע ואקזוטי, שהוביל אותו ליצירת הדמות המיתית.


בשנת 1972 התגלתה הדמות האמיתית שעומדת מאחורי דרקולה ומאז זכתה לפרסום ולכבוד והדר ברחבי העולם. עשרות ספרים, סרטים וניתוחים מדעיים מעמיקים נכתבו אודות השליט הוולאכי. לדרקולה היו שאיפות להיות אימפריאליסטי וכובש גדול של שטחים ואדמות, אולם לא היו לו האמצעים או הצבא שישרת אותו. אפשר לומר, שבראם סטוקר שחרר אותו אל העולם והפך אותו לגיבור עולמי, שרבים מכירים. ברומניה הוא אטרקציה לתיירים ונחשב לאחד מהגיבורים המקומיים האהובים ביותר, בכלל בהיסטוריה המקומית.



בסקרים שנערכים מידי כמה שנים, דרקולה הוא אחת מהדמויות שרבים מתגעגעים אליה בייחוד כלוחם בשחיתות ובעוני, כגיבור שמשרת את ארצו ואת עמו, פטריוט, שאין לו שיקולים נוספים מלבד תהילתה של רומניה. הספר עצמו הגיע אל הציבור מאוחר יותר מכל שאר העולם, רק בסוף עידן הקומוניזם החל להתקבע דרקולה כגיבור מקומי ומאז הוא נכס תיירותי ותרבותי.


אחרים טוענים, שאיוון האיום השליט הרוסי חסר הרחמים, שאב השראה מוולאד הלישי וראה בו כדמות מעוררת השראה. הוא הסתמך על האגדות שנפוצו על ידי הסוחרים הסקסונים, שהיו קיצוניות יותר ואלימות מאוד. הוא פירש את הדמות בצורה מעט מעוותת, אבל מחקרים רבים מראים קשר בין השניים. גם סטאלין שאב השראה מדמותו של איוון האיום, כך שניתן לומר שוולאד השלישי השפיע על התרבות וחייהם של מיליוני בני אדם, גם אם לא באופן ישיר כפי שרצה וחלם.


עדיין רב הנסתר מהגילוי אצל ולאד צפש. דמותו ממשיכה להעסיק את התרבות הפופולרית ועוד תמשיך זמן רב. אולי הוא לא זכה לחיי נצח בעולם הממשי והתורכים ערפו את ראשו, אך התרבות הפופולארית מעניקה לו נעורי נצח.


5 צפיות0 תגובות

פוסטים אחרונים

הצג הכול

Comments


bottom of page